Leningrad Codex — 020B (Genesis 33:5

וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־ חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־ עַבְדֶּֽךָ ׃ וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָחֹ֛ות הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ ׃ וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־ לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יֹוסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ ׃ וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־ הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־ חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי ׃ וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־ לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־ לָֽךְ ׃ וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־ נָא֙ אִם־ נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־ כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי ׃ קַח־ נָ֤א אֶת־ בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־ חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־ לִי־ כֹ֑ל וַיִּפְצַר־ בֹּ֖ו וַיִּקָּֽח ׃ וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־ הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָלֹ֣ות עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ יֹ֣ום אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־ הַצֹּֽאן ׃ יַעֲבָר־ נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדֹּ֑ו וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־ לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־ אָבֹ֥א אֶל־ אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה ׃ וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־ נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־ הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־ חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי ׃ וַיָּשָׁב֩ בַּיֹּ֨ום הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכֹּ֖ו שֵׂעִֽירָה ׃ וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן לֹ֖ו בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־ כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־ הַמָּקֹ֖ום סֻכֹּֽות ׃ וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹאֹ֖ו מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־ פְּנֵ֥י הָעִֽיר ׃ וַיִּ֜קֶן אֶת־ חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־ שָׁם֙ אָהֳלֹ֔ו מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־ חֲמֹ֖ור אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה ׃ וַיַּצֶּב־ שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ לֹ֔ו אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל ׃ וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־ לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְאֹ֖ות בִּבְנֹ֥ות הָאָֽרֶץ ׃ וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־ חֲמֹ֛ור הַֽ͏חִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ ׃ וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשֹׁ֔ו בְּדִינָ֖ה בַּֽת־ יַעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת־ הַֽנַּעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל־ לֵ֥ב הַֽנַּעֲרָֽ ׃ וַיֹּ֣אמֶר שְׁכֶ֔ם אֶל־ חֲמֹ֥ור אָבִ֖יו לֵאמֹ֑ר קַֽח־ לִ֛י אֶת־ הַיַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה ׃ וְיַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־ דִּינָ֣ה בִתֹּ֔ו וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת־ מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד־ בֹּאָֽם ׃ וַיֵּצֵ֛א חֲמֹ֥ור אֲבִֽי־ שְׁכֶ֖ם אֶֽל־ יַעֲקֹ֑ב לְדַבֵּ֖ר אִתֹּֽו ׃ וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־ הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־ נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־ בַּֽת־ יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה ׃ וַיְדַבֵּ֥ר חֲמֹ֖ור אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשֹׁו֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ לֹ֖ו לְאִשָּֽׁה ׃ וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ־ לָ֔נוּ וְאֶת־ בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם ׃ וְאִתָּ֖נוּ תֵּשֵׁ֑בוּ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּהְיֶ֣ה לִפְנֵיכֶ֔ם שְׁבוּ֙ וּסְחָר֔וּהָ וְהֵֽאָחֲז֖וּ בָּֽהּ ׃ וַיֹּ֤אמֶר שְׁכֶם֙ אֶל־ אָבִ֣יה וְאֶל־ אַחֶ֔יהָ אֶמְצָא־ חֵ֖ן בְּעֵינֵיכֶ֑ם וַאֲשֶׁ֥ר