Leningrad Codex — 401A (Job 13:22

וּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה אֽוֹ־ אֲ֝דַבֵּ֗ר וַהֲשִׁיבֵֽנִי ׃ כַּמָּ֣ה לִ֭י עֲוֺנ֣וֹת וְחַטָּא֑וֹת פִּֽשְׁעִ֥י וְ֝חַטָּאתִ֗י הֹדִיעֵֽנִי ׃ לָֽמָּה־ פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר וְתַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לָֽךְ ׃ הֶעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּעֲר֑וֹץ וְאֶת־ קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף ׃ כִּֽי־ תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֝תוֹרִישֵׁ֗נִי עֲוֺנ֥וֹת נְעוּרָֽי ׃ וְתָ֘שֵׂ֤ם בַּסַּ֨ד ׀ רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כָּל־ אָרְחוֹתָ֑י עַל־ שָׁרְשֵׁ֥י רַ֝גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה ׃ וְ֭הוּא כְּרָקָ֣ב יִבְלֶ֑ה כְּ֝בֶ֗גֶד אֲכָ֣לוֹ עָֽשׁ ׃ אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע־ רֹֽגֶז ׃ כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד ׃ אַף־ עַל־ זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ ׃ מִֽי־ יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד ׃ אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים ׀ יָמָ֗יו מִֽסְפַּר־ חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ חקו עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר ׃ שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד־ יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ ׃ כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם־ יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל ׃ אִם־ יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ ׃ מֵרֵ֣יַּח מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ־ נָֽטַע ׃ וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ ׃ אָֽזְלוּ־ מַ֭יִם מִנִּי־ יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ ׃ וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא־ יָ֫ק֥וּם עַד־ בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא־ יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם ׃ מִ֤י יִתֵּ֨ן ׀ בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד־ שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִֽׁית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי ׃ אִם־ יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִ֫חְיֶ֥ה כָּל־ יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל עַד־ בּ֝֗וֹא חֲלִיפָתִֽי ׃ תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף ׃ כִּֽי־ עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר לֹֽא־ תִ֝שְׁמ֗וֹר עַל־ חַטָּאתִֽי ׃ חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל־ עֲוֺנִֽי ׃ וְ֭אוּלָם הַר־ נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ ׃ אֲבָנִ֤ים ׀ שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם תִּשְׁטֹֽף־ סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר־ אָ֑רֶץ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ ׃ תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ ׃ יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא־ יָבִ֥ין לָֽמוֹ ׃ אַךְ־ בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל ׃ וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר ׃ הֶֽחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַֽעַת־ ר֑וּחַ וִֽימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ ׃ הוֹכֵ֣חַ בְּ֭דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹן וּ֝מִלִּ֗ים לֹא־ יוֹעִ֥יל בָּֽם ׃ אַף־ אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה וְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי־ אֵֽל ׃ כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֺנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים ׃ יַרְשִֽׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹא־ אָ֑נִי וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ יַעֲנוּ־ בָֽךְ ׃ הֲרִאישׁ֣וֹן אָ֭דָם תִּוָּלֵ֑ד וְלִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתָּ ׃ הַבְס֣וֹד אֱל֣וֹהַ תִּשְׁמָ֑ע וְתִגְרַ֖ע אֵלֶ֣יךָ חָכְמָֽה ׃ מַה־ יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא־ עִמָּ֥נוּ הֽוּא ׃ גַּם־ שָׂ֣ב גַּם־ יָשִׁ֣ישׁ בָּ֑נוּ כַּבִּ֖יר מֵאָבִ֣יךָ יָמִֽים ׃ הַמְעַ֣ט מִ֭מְּךָ תַּנְחֻמ֣וֹת אֵ֑ל וְ֝דָבָ֗ר לָאַ֥ט עִמָּֽךְ ׃ מַה־ יִּקָּחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ וּֽמַה־ יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ ׃ כִּֽי־ תָשִׁ֣יב אֶל־ אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין ׃ מָֽה־ אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־ יִזְכֶּ֑ה